הארכיון העירוני מעלה אדומים

חזרה לדף השער

סיפורן של תעודות

פכים קטנים מאוצרות הארכיון

תרגיל העוקץ שהכין גרעין מעלה אדומים לשרים בר-לב ועופר

נקודת המוצא להקמת איזור התעשיה ו"מחנה העובדים" במעלה אדומים הינה החלטת ממשלה מס' 159 מיום 24/11/74. את ההחלטה במלואה מציג מסמך 485.0 בארכיון הראשי: זהו מכתב של מ"מ מזכיר הממשלה לשרים ולראש עירית ירושלים. ההחלטה קובעת כי יש לפתח את מעלה אדומים כאזור התעשייה של ירושלים. היא מסמיכה את מינהל מקרקעי ישראל בראשותו של אלוף (מיל.) מ. זורע לעסוק בתכנון האזור. באשר למגורים מציינת ההחלטה (סעיף ב' 5) כי "בניה למגורים תיועד לאנשים אשר תעסוקתם היא באזור מעלה האדומים". היה זה כפי הנראה המכסימום אשר אליו יכולה הייתה בשלב ההוא להגיע יזמתו של השר ישראל גלילי להקים יישוב במעלה אדומים, בהתחשב בקונסטלציה המורכבת והמקוטבת של ממשלת ישראל באותם ימים (ממשלת רבין הראשונה).

כפי שנראה בכתבה אחרת ב"פכים קטנים", זו המוקדשת לישראל גלילי, לא הרפה גלילי מן היעד שקבע לעצמו להקים ישוב עירוני במעלה אדומים, וארב להזדמנות הראשונה שתקרֶה לפניו כדי לקדם את מטרתו, ואמנם השיג זאת ערב תום כהונתה של ממשלת רבין (בעקבות המהפך). אולם לעת עתה, המשיכו החיכוכים בתוך הממשלה סביב הפעילות במעלה אדומים. לדוגמא, ההחלטה להעמיד את אלוף זורע בראש ועדה שתלווה את תכנון אזור מעלה אדומים, שהייתה פועל יוצא של החלטת הממשלה, נתקלה בהתנגדות שר השיכון, אברהם עופר. מעידה על כך התכתבותו עם מזכיר הממשלה (מסמך 183.0) מיום 29/11/74 ומכתב התשובה מיום 4/12/1974 (מסמך 505.0), שממנו עולה כי ההחלטה על כך נפלה ב"מטבח" המצומצם של ראש הממשלה והשר גלילי).

כך קרה, שבשלב ההתחלתי, נאלץ גרעין מעלה אדומים, בהתחשב בנסיבות, לכוון את מאמציו הטקטיים לכך שיוכל להדחק לתוך המסגרת הצרה והמגבילה של "מחנה עובדים" למרות המגבלות האמורות לעיל בנוסח החלטת הממשלה.

העיון במסמכי הארכיון מבליט את הקשיים שנערמו על דרכו של הגרעין גם לשם השגת המטרה הצנועה והמוגבלת של נעיצת יתד התחלתית ב"מחנה העובדים".

בשלב ראשון נמסר התכנון והביצוע של מחנה העובדים לידי חבל ירושלים של חטיבת ההתיישבות של התנועה הציונית העולמית (הסוכנות היהודית בפעולתה מעבר לקו הירוק) בראשותו של יעקב אייגס. על כך מעידים מסמך 670.0 מיום 5/1/75 ומסמך 6810.0. הגישה האוהדת והחיובית של שני האישים הנזכרים, אלוף זורע ויעקב אייגס (מן הבולטים ביוצאי הפלמ"ח ולפיכך מקורב גם לחוגים של ראש הממשלה וישראל גלילי) היתה נוחה ביותר לחברי הגרעין. מסמך 680.0 הנזכר לעיל מעיד על שיתוף פעולה הדוק בין חטיבת ההתיישבות לבין אנשי הגרעין ויידועם בכל הקשור למחנה המגורים.

כדי למנוע את מצב ההתעלמות מקיומו של גרעין מתיישבים המונה מאות משפחות, תוך התגדרות פורמאלית במתכונת המופרכת של "מחנה עובדים", עשה הגרעין מעשה הפגנתי של התנחלות יזומה באתר מעלה אדומים. המבצע כונה "חורשה ומגדל" (על משקל "חומה ומגדל" בימי טרום המדינה). ביום 2/3/1975 עם שחר הגיעו עשרות חברי גרעין מצויידים בליפטים וחומרי בניין והקימו במהירות מבנה קשיח אחד מלוחות בטרום, מגדל מים, וצריפי ליפט אחדים ונטעו שתילים לחורשה. עם בוא כוחות הפינוי כבר היו המתנחלים מבוצרים במבנים הללו. ראו על כך במסמכים מאותו היום למשל "דבר היום" שהפיץ הגרעין לעיתונות (מסמך 910.0) ומכתב המחאה של רחל ינאית לסגן רוה"מ יגאל אלון, שאותו העלינו כבר בכתבה על רחל ינאית (מסמך 932.0), וכן קטעי עיתונות מאותם ימים בחדר העיתונות וצילומי עיתונות בחדר אלבומי הצילומים. בסיום המהלך, הושג הסדר כי המבנים יישארו על תילם ונציגות של המפונים תיפגש בו בלילה עם שר התעשייה ושר השיכון. במהלך הפגישה התרכך השר בר-לב אך במעט ובלחצם של הפעילים הסכים כי במחנה העובדים תוכלנה להתאכלס גם "משפחות קלות". לאמיתו של דבר, לא נסוג השר מהתניית ההתיישבות במקום בזיקה של ממש לתעשייה.

המצב הנוח יחסית של אחריותם של זורע ואייגס למיזם כולו, שתואר לעיל, הגיע לקיצו עם קבלת ההחלטה להעביר את האחריות לפיתוח אתר מעלה אדומים החל מ-1/4/1975 לידי משרד המסו"ת (ראו מסמך 955.0), בראשות השר בר-לב אשר עמדתו כלפי ההתיישבות במעלה אדומים, כפי שיתברר בהמשך, רחוקה הייתה מלהיות אוהדת. בד בבד עם כך הועברה האחריות להקמת מחנה העובדים לידי משרד השיכון (ראו על כך מסמך 957.0) שעמדת העומד בראשו, השר עופר, הייתה של התנגדות להקמת ישוב במעלה אדומים. במשרד הוחלט למסור את האחריות לכל נושא המגורים לידי האגף לבניה כפרית (ר' מסמך 1007.0). השאלה שעניינה את גרעין המתיישבים היתה כמובן שאלת האיכלוס. האחריות לנושא זה נמסרה לידי איש האגף שמריהו כהן, הממונה על עליות חדשות, אשר בדרך כלל נאלץ ליישר קו עם עמדת השר, והוא החל לטפל במרץ בהקמת ועדת אכלוס בראשותו (ר' מסמך 1235.0 מיום 11/7/75). הגרעין לא תלה תקוות מרובות בהרכב הזה.

אולם, בינתיים, רקח, כנראה, השר גלילי מהלך חדש: העברת יעקב אייגס למשרד השיכון (לתפקיד של מנהל מחוז ירושלים). חסרים עדיין בארכיון מסמכים המתעדים פעולה זו ואנו מעלים בזהירות את ההשערה על מעורבות גלילי. ייתכן כי הדבר נעשה כצעד של פשרה. מכל מקום, הוא כפה על שר השיכון מנהל מחוז שעמדתו הניצית בכל האמור בהתיישבות מעבר לקו הירוק מנוגדת לשלו.

ב-1/6/1975 כבר מכהן יעקב אייגס בתפקיד מנהל מחוז ירושלים בפועל. מעיד על כך מסמך מעיד על כך מסמך 1185.0 בארכיון: מכתבו של אייגס למנכ"ל המשרד, דוד וינשל. המכתב הקצר מעיד להפליא על הרוח שבה נכנס אייגס לתפקידו. הוא מבקש להיות "שותף בפרוגראמה ובתכנון, בבדיקת נושא העיר" (ההדגשה שלי – א"פ). במלים אחרות, לא באתי הנה כדי להתעסק ב"מחנה עובדים", אלא כדי לטפל בעניין האמיתי: הקמת עיר במעלה אדומים.

אלא שלפי שעה עדיין האחריות למעלה אדומים אינה בידו. ביום 11/7/1975 פונה שמריהו כהן מהמינהל לבניה כפרית אל אייגס (הפעם כבר בתואר הרשמי של "מנהל מחוז ירושלים") ומבקש ממנו למנות נציג לוועדת האיכלוס (ראו מסמך 1322.0 בארכיון). תשובתו של אייגס מגיעה תוך שלושה ימים, ביום 14/7/77 (מסמך 1323.0 בארכיון) וגם היא מעידה על תקיפותו של האיש ועל כוונותיו. הוא אינו טורח לענות לשמריהו כהן, אלא מפנה את מכתבו ישירות לשר עופר (ניתן "להריח" כאן את ההתנגשות הקרבה והבלתי נמנעת בין השניים) ומודיע לו כי אינו מוכן למנות נציג לוועדת האיכלוס מבלי שיקבל אחריות על הנושא כולו. והוא מוסיף כי לכשיקבל את האחריות ידאג בעצמו לאכלוס מסודר. במלים אחרות: "פריש מיש", טורפים את הקלפים ומסדרים אותם מחדש.

כחודשיים ימים אחר כך, ב-3/8/1975, מעיד פרוטוקול מזכירות הגרעין (מסמך 1270.0) כי הציפיה להעברת האחריות למחנה העובדים ישירות למחוז (לאחריותו של אייגס) עדיין לא התגשמה. המסמך מעיד על משחק "פינג-פונג", עת שאלוני מועמדי האכלוס שנמסרו לממונה על האכלוס במחוז מועברים לשמריהו כהן באגף לבניה כפרית.

העברת האחריות לידיו של יעקב אייגס קרתה, ככל הנראה, ימים אחדים אחר כך. בכך נוצר חלון הזדמנויות יוצא דופן עבור הגרעין. ברור היה כי חלון כזה לא יאריך ימים. על כן, נערך הגרעין במהירות למה שניתן לכנות "תרגיל עוקץ" לשר השיכון אברהם עופר (ובמידה רבה גם לשר בר-לב שותפו לעמדה המסתייגת). על דעתו (כמסתבר) של מנהל המחוז יעקב אייגס, כינס הממונה על האיכלוס במחוז שלום בא-גד ועדת אכלוס במשרדי המחוז ביום שישי ז' בתשרי 12/9/75. היה זה שלושה ימים לפני יום כיפור. שלום בא-גד היה בעצמו חבר הגרעין והוא שיתף פעולה עם מזכירות הגרעין. חבר גרעין נוסף שצורף לוועדה היה האדריכל צבי שפלטר. שפלטר הצטרף למחוז חדשים אחדים לפני כן כחבר בצוות התכנון של ירושלים רבה. הוא לא היה סתם חבר גרעין, אלא אחד המייסדים והפעילים המרכזיים ביותר של הגרעין! בפעולה חפוזה הוכנו שאלונים של מועמדי הגרעין להתאכלסות בשלב הראשון: 23 משפחות וששה רווקים ורווקות. השאלונים הופנו אל השר עופר, אך לא נשאו תאריך. את השאלונים האלה תוכלו לראות בחדר הפרוטוקולים. לפני ועדת האכלוס הופיעו מוני בן ארי ושמעון אנסבכר ומסרו את השאלונים.

בעת שהוגשו השאלונים לוועדת האכלוס, כבר היה גרעין ההסתדרות/החוג ע"ש בן גוריון מנותק מגוף הגרעין המשותף (עדות לכך תוכלו למצוא בדפי המידע שהפיץ גרעין זה באותה תקופה בין חבריו והנמצאים בארכיון). למרות זאת, דאגה מזכירות הגרעין לכך שבקבוצת החלוץ יהיה ייצוג לכל שלושת מרכיבי הגרעין, ובתוכם גם גרעין ההסתדרות. הדבר קרה בלחצם של אנשי גוש אמונים (הרב לוינגר וחנן פורת) אשר היו בקשר הדוק עם הגב' רחל ינאית בן צבי. חשוב היה להם לשמר את הקשר שנוצר עם אנשי תנועת העבודה שהיו מעוניינים בהתיישבות במעלה אדומים. בישיבות משותפות שנערכו בשעות הקטנות של הלילה בביתו של שמעון אנסבכר בשיכון פאג"י בירושלים נשא הלחץ הזה פרי, ושש משפחות (מתוך 23 משפחות ברשימת האכלוס) של גרעין ההסתדרות נכללו ברשימה המוצעת לאכלוס (משפחות רז, אושני, ימיני, שוברט, פלס וקרן – ראו פירוט השמות במכתב מזכירות גרעין ההסתדרות לשר גלילי מיום 12/12/1975 מסמך 1725.0 בארכיון). זוהי הסיבה לכך ששאלוני אנשי גרעין ההסתדרות הם שאלונים מוקדמים ואינם מופנים לשר אברהם עופר.

בפעולה מהירה אישרה הוועדה (ששניים מחבריה היו, כאמור, בעצמם חברי גרעין) את כל המועמדים לאיכלוס ללא הסתייגויות, וראש הוועדה, שלום בא-גד, חתם בו ביום על מכתבי הודעה רשמיים למתאכלסים (ר' מסמך 1330.0 בארכיון הראשי). נציגי הגרעין לקחו עליהם את התפקיד להפיץ את המכתבים הרשמיים האלה לנמעניהם בדואר אקספרס. במקביל לכך הוצאה הודעה לעיתון מעריב (שגילה באותה תקופה גישה אוהדת לגרעין). כך יכול היה שר השיכון, אברהם עופר, ללמוד למחרת יום כיפור מעל דפי העיתון, על התרגיל שנרקח מתחת לאפו. אולם העובדה כבר נקבעה ולא ניתן היה לסובב את הגלגל אחורה.

תוצאה בלתי נמנעת וצפויה מראש לפעולה הזו הייתה הדחתו של יעקב אייגס מתפקיד מנהל המחוז, זמן קצר אחר שהחל למלא תפקיד זה. מכל מקום, ממסמך 1545.0 בארכיון הראשי אנו למדים כי ביום2/11/1975 (כלומר, פחות מחודשיים אחר ה"תרגיל") הוא אינו מכהן עוד בתפקיד ואת מקומו תופס שמריהו כהן. שלום בא-גד, חבר הגרעין והממונה על האכלוס במחוז, מועבר לתפקיד אחר ביחידת הפינויים של המשרד. צבי שפלטר לא ניזוק מהמהלך והמשיך עוד זמן מה בעבודתו במחוז (בסך הכל התמיד בעבודתו שם כחצי שנה). הוא נמנה עם המתיישבים הראשונים והמשיך למלא תפקיד מרכזי, הפעם כחבר ועד היישוב הנבחר.

באשר לגרעין ההסתדרות, המכסה של שש משפחות שהוקצתה לו לא סיפקה אותו כמובן. עדות לאכזבה הזו אנו מוצאים במכתב שנשלח למנהל המחוז החדש, שמריהו כהן ביום 28/12/75 (מסמך 1737.0 בארכיון) וכן גם בדף המידע מס' 2 של הגרעין שהופיע למחרתו (מסמך 1410.0 בארכיון). שני המסמכים, לבד מכך שהם קובלים מרה על העוול שנגרם להם בשל תרגילים לא הוגנים, מעידים על כך שראשי הגרעין קיוו עדיין לקיים את המסגרת הנפרדת ולחזק את כוחם בשלב האכלוס הבא. אולם כוחה של המציאות גבר על השיקולים הללו, ושלשה חודשים אחר העלייה לקרקע, ביום 8/3/76, הסתיים ה"ברוגז" שבין הגרעינים והמשפחות חברות גרעין ההסתדרות היו לחלק בלתי נפרד מן המרקם החברתי החדש שנוצר בישוב. תוך זמן מועט היה מנהיג הגרעין הזה, אלי רז, למזכיר הוועד המקומי ואת הישוב המאוחד העסיקו כבר בעיות ומחלוקות אחרות.

מכל מקום, למה שאירע, היה בשעתו הבט טרגי מסוים. הגרעין הזה ראה עצמו בשר מבשרה של תנועת העבודה, שהייתה בשלטון. הייתה משמעות רבה להתארגנותו, משום שהיא העידה על הכוונה לא להותיר את תנועת ההתיישבות החדשה באופן בלעדי לגוש אמונים, ולהמשיך ולו בצורה צנועה את מסורת ההתיישבות החלוצית המפוארת של תנועת העבודה. הגרעין הזה שאב עידוד ממכתבו של אלי מזרחי, מנהל לשכת ראש הממשלה, למנהיג הגרעין אלי רז מיום 14/5/1975 (מסמך 1145.0 בארכיון) שבו הוא מציין כי "ראש הממשלה רואה בחיוב רב השתתפותם של אנשי תנועת העבודה בפיתוח מעלה אדומים". הצפייה הייתה כי תנועת העבודה תאמץ אל ליבה בחום את יוזמת הגרעין. אילו כך היה קורה היה הגרעין הזה זוכה לתמיכה ממשלתית מסיבית והדברים היו מתגלגלים בצורה שונה לחלוטין מכפי שהתגלגלו בפועל. אלא שהמערך היה קרוע ומפולג סביב נושא ההתיישבות ביהודה ושומרון, דבר שביטל כמעט לגמרי את ההשענות על רצונה הטוב של הממשלה. בתנאים האלה נדרשה טקטיקה אחרת לחלוטין והגרעין המאוחד שהשכיל להבין זאת, נקט בדרך הבלתי שגרתית של ניצול הפרצה שהתגלתה עד תום.

מבחינת גרעין מעלה אדומים כולו היה זה ניצחון קטן בדרך לנעיצת יתד במעלה אדומים. אולם בכך לא תמו החתחתים. האכלוס עצמו התעכב בנימוקי סרק והתמהמהות בהשלמת תשתיות (כגון כביש גישה) ושוב נדרשו פעולות בלתי שגרתיות מצד הגרעין שהובילו בסופו של דבר לעליית הגרעין על הקרקע בנר שביעי של חנוכה תשל"ו (4/12/75), יום ייסודה של מעלה אדומים.

(א"פ)