שמעון אנסבכר אינו עמנו עוד

מעלה אדומים מבכה מותו של שמעון אנסבכר, יקיר העיר, איש רב פעלים, מראשוני החולמים והמגשימים חלומה של עיר חדשה במדבר יהודה, ידיד אישי ושותף למעשה התיעוד של תולדות העיר באתר הזה. אני מביא כאן דברי הספד שנשאתי עליו עם הבאתו לקבורות ביום ד' בשבט תשע"ו:

שמעון ידידי ורעי, רע אהוב, כאח לי. ראש וראשון לחולמים אתה היית. חולם שרגליו נטועות בקרקע וחזונו מרחיק ראות. סולם מוצב ארצה, תומך יתדותיו בטרשי מדבר יהודה, וראשו נוגע ברקיע התכלת. עמך הלכנו, אנו החולמים חלומה של עיר חדשה במדבר. בקולך השקט, בחיוך הטוב על שפתיך, בבטחונך התמים, הדבקת את כולנו וחשנו בעקבותיך כעושים בפסיפס הגאולה.

לימים חזרת והעלית בדברים שכתבת קווים לאירוע בראשיתי בחיי מעלה אדומים שבדרך, אירוע שנגע בך ובמשפחתך, וממנו עולה דמותך כחולם הגדול המיטיב לראות מאלה שעיניהם אינן נשואות מעלה ועל כן אטומות הן מלראות באור התכלת העזה..

בחודש טבת תשל"ה – שנה לפני היאחזותו של הגרעין המייסד במעלה אדומים. עדיין לא נפלה החלטת ממשלה לפיתוח מעלה אדומים וגרעיני המתיישבים מנהלים היו מגעים אינטנסיביים במטרה לקדם את העניין. שני חברי הגרעין מנחם אנסבכר ודבואה פרלסון הבאים בברית הנישואין בוחרים את בית הכנסת העתיק בנערן שליד יריחו כמקום החופה.

האוטובוס המסיע את בני המשפחה לסעודת המצווה בירושלים עוצר בצומת חיזמה (מול מישור אדומים דהיום) ואתה שמעון, אבי החתן, מכריז באזני הקרואים המשתאים כי "בעוד שנה כעת חיה תגור משפחתנו על הגבעה שמנגד, בהתנחלות מעלה אדומים החדשה".

מה שנשמע כאמירה הזויה של מי שהשמחה העבירתהו על דעתו, היה לנבואה שהתגשמה. בליל שביעי של חנוכה תשל"ו כבר נמנו בני הזוג הצעיר דבורה ומנחם אנסבכר, החובקים את התינוקת ארית שנולדה בינתיים, והורי החתן, איילה ושמעון אנסבכר, עם המדליקים נר שביעי של חנוכה על אותה גבעה עצמה, ביישוב החדש "מעלה אדומים".

זכית שמעון, ועמך רעייתך איילה האהובה, היקרה, השותפה הנאמנה לחלום ולמאבק העקשני להגשמתו, וצאצאיך, שתילי זיתים סביב שולחנך, לראות בהתגשמות חלומך זה והוא גם חלומנו.

זכיתי גם אני זכות גדולה ומיוחדת להיות לצדך, הן בעת העשייה הגדולה והן בשנה האחרונה, עת שקדנו יחד על מפעל התיעוד של העשור הראשון בחיי מעלה אדומים. גם כאן התגלית באורח מפליא כאדם אשר בה בעת היותו מצוי בלב הלוהט של העשייה הגדולה, כשהכל טרודים בסערות היומיום הנראות הרות גורל, מלא, עם זאת, בתודעה היסטורית, מתוך מודעות לחשיבות המעשה הקורם סביבנו עור וגידים ולצורך לשמר למען הדורות הבאים לא רק את התעודות המדיניות שעצבו את התקופה, אלא גם את הפכים הקטנים של חיי היומיום שאינם זוכים בדרך כלל להשתמר. וכך היו פיסות הנייר שליקטת במסירות אל תיקך בעת ההיא, לאבני בניין ולחוטי השתי של מארג התיעוד ההיסטורי של העיר שבהקמתה היה לך חלק נכבד ומיוחד

שמעון, רע אהוב, העיר הגדולה אשר צמחה וקמה לתפארת בינות לטרשי המדבר, היא היא המצבה החיה והנושמת ומפכת החיים, לחייך הברוכים ומלאי העשייה. ימתקו לך רגבי עפרך ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

יָפוּ טַרְשֵׁי מִדְבָּר עִם רֶדֶת עֶרֶב

סְבִיבֵי גִּבְעַת הַמְיַסְּדִים פּוֹרְחוֹת שׁוּב עִירִיּוֹת

וּשְׁמֵי הַמַּעֲרָב לוֹבְשִׁים עַתָּה סוּת אֵבֶל

וְעִיר- סְפִינַת מִדְבָּר גְאֵיוֹנָה - טוֹבֶלֶת בִּנְגוֹהוֹת.

וְנִפְרָדִים מִמְּךָ, רֵעִי, נוֹפִים שֶׁהִכִּירוּךָ,

נוֹפִים אֲשֶׁר לִטְּפוּ עֵינֶיךָ הַטּוֹבוֹת;

נוֹפֵי מִדְבָּר שֶבָּם הִלַּכְתָּ, יִזְכְּרוּךָ,

שָׁלוֹם לְךָ, רֵעִי, אֶת חֲלוֹמְךָ נוֹסִיף לִטְווֹת.

אבנר פרץ