|
כידוע וכעולה ממסמכי הארכיון הזה, ראשיתו
של יישוב איזור מעלה אדומים בידי הממשלה (ממשלת המערך בראשות יצחק רבין), הייתה בהחלטת
הממשלה להקים איזור תעשיה במעלה אדומים ולצידו "מחנה עובדים".
ישראל גלילי, אבי ההתיישבות במעלה אדומים,
הבטיח לגרעיני המתיישבים כי אל תוך ההגדרה המפוקפקת הזו תוכל להיכנס ההתיישבות המצופה
ואף עשה כמיטב יכולתו לממש זאת. אלא שהכוחות הפוליטיים המנוגדים בתוך הממשלה ואף
בתוך מפלגות המערך, הערימו קשיים על דרכו. בעקבות מבצע חורשה ומגדל (מארס 1975) ניאות
שר המסחר והתעשייה חיים בר-לב להכיר בגרעין המתיישבים ולהסכים להתאכלסותן של משפחות
("משפחות קלות" – לפי הגדרתו האומללה) במעלה אדומים, אלא שהקפיד על הדרישה
לקיום זיקה לתעשייה שתוקם במישור. אנשי הגרעין וראשיהם טענו, לעומת זאת, כי תהליך
משיכתם של מפעלים והקמתם בשטח יתמשך מאוד בעוד הם נכונים ותובעים להתיישב מיד במבני
המגורים שיוקמו. יתירה מזו, הטענה שבפיהם הייתה שהמתיישבים יהיו הראשונים שיביאו
למקום את התעשיות ולא להיפך. ואמנם, היזמות הראשונות שמומשו להקמת תעשיות במקום באו
מקרב המתיישבים: יצחק צרפתי (שעלה ליישוב בשלב האכלוס השני) הקים את המוסך שלו במקום,
ואלי פינטוס (שמשפחתו נמנתה עם עשרים ושלוש המשפחות וששת
הרווקים שעלו על הקרקע בנר שישי של חנוכה תשל"ו – דצמבר 1975) הפך את נושא המחקר
המדעי שלו באוניברסיטה ליוזמה תעשייתית, שהניבה מפעל גדול וחדשני בתחום תעשיית המזון
במעלה אדומים.
זכות הראשונים, מכל מקום, מגיעה ליצחק צרפתי.
צרפתי, שהיה בראשית 1975 עדיין איש צבא קבע, נמנה עם המצטרפים לגרעין המתיישבים בשכונת
רמת אשכול. הוא העלה בפני שמעון אנסבכר, מפעילי הגרעין,
את רצונו לפרוש מן הצבא ולהקים מוסך גדול במעלה אדומים. השיחות האלה הניבו את המסמך
שאנו מציגים כאן כמסמך החודש: פניה רשמית למשרד הביטחון (והעתקים למשרדי המסחר
והתעשייה, התחבורה והעבודה) בבקשה להקצאת קרקע להקמת "מוסך מרכזי לרכב כבד,
לציוד הנדסי, טרקטורים ומלגזות". הפירוט בתוך המסמך מלמד על כך שצרפתי הולך
בגדולות. ואמנם אחרי התחלה צנועה של סככה לתיקון רכב שהוקמה בין גדרות "מחנה
העובדים" (מאחר שהכשרת איזור התעשייה מישור אדומים התארכה לעומת האכלוס המהיר),
צמחה היוזמה והגיעה ל"רשת מוסכי י. צרפתי" דהיום.
ההתחלה הייתה, אם כן, לפני 39 שנים במסמך שאנו מציגים כאן:
|
