|
ביום העצמאות, ד' באייר התשל"ח (אותה שנה
הוקדם יום העצמאות ביום אחד), עלו כל תושבי מעלה אדומים (שהתגוררו אז בגבעת
המייסדים, סמוך לאזור התעשייה מישור אדומים) על גבעה במרכז המתחם שנועד לבניית
העיר. עדיין לא החלו עבודות העפר הראשונות, אך הפור כבר נפל. מאבקם הממושך של
המתיישבים נשא פרי ובעקבות סקר האיתור הרחב שנעשה ביזמתה של ממשלת המערך, נפלה
ההחלטה בממשלת הליכוד שהוקמה אחרי המהפך על הקמת העיר, וכך, כשנתיים אחר עלייתם
על הקרקע, יכולים היו המתיישבים לחגוג בהתרגשות רבה את יום העצמאות השלושים
למדינת ישראל, כשהם רואים כבר בעיני רוחם את הבתים, הרחובות והככרות העתידים
לקום בשנים הקרובות במקום הזה עצמו. החוגגים הסתופפו מתחת יריעות אהל בדואי גדול
שהוקם לכבוד המאורע. בהזדמנות זו חתמו כל הנוכחים על "מגילת יסוד
לעיר", אחרי שהאזינו בהתרגשות לתכנה:
בין היתר נאמר במגילה: "...לפני
שנתיים בנר שביעי של חנוכה התשל"ו עלינו על
הקרקע באתר הישוב הזמני. עתה, נשואות עינינו להקמת ישוב הקבע. אנו רואים עצמנו
ממשיכי דרכם של פורצי החומות, חלוצי ההתיישבות החדשה בארץ ישראל". היא
מסתיימת במלים: "אנו מכריזים על דבקותנו בנחלה הזו ועל רצוננו לבנות את
מעלה אדומים עיר ואם לתפארת מדינת ישראל".
כל אחת מן המשפחות החותמות קיבלה תעודה
חגיגית המאשרת השתתפותה בחתימה על מגילת היסוד:
לנוכחים חולקה החוברת "מעלה אדומים
– מישוב זמני לעיר" שהוציא ועד הישוב (בעריכתו של מזכיר הוועד אלי רז):
את החוברת במלואה ניתן לראות ב"חדר
הספריה".
באותה הזדמנות הושר לראשונה שיר מעלה
אדומים (שהיה ברבות הימים למעין "המנון" בפי תלמידי ביה"ס הראשון
שהוקם בישוב):
|
